אז אני סולחת לך בכל זאת
אחרי ריב גדול. היא: אתה רוצה להתנצל על מה שהיה? הוא, חושב רגע: לא. היא: אז אני סולחת לך בכל זאת.
כל כך פשוט וכל כך לא מובן מאליו, מקסים ועוצמתי.
(דיאלוג בין מתאמנת שלי לבין בן זוגה, שהיה כל כך מעורר השראה בעיני שביקשתי את הסכמתה לשתף).
זה מתחבר לי למשפט שאני מאד אוהבת, שמייחסים אותו לבודהה: לנטור טינה למישהו, זה כמו לשתות רעל ולצפות שהשני ימות.
זה לא אומר שצריך להסכים לקבל את ההתנהגות של האדם השני, זה לא אומר שצריך לוותר על מה שחשוב לנו, זה לא אומר לבטל את הרגשות שלנו, וזה לא אומר לחיות במערכת יחסים שלא טובה לנו.
זה כן אומר - להפסיק לשמור את הרעל בבטן, להפסיק להיות אלימים כלפי עצמנו, להפסיק להעניש ולפגוע באדם השני.
אפשר לדבר על הכל, על הרגשות שלנו, על הפחדים והכעסים, על הרצונות, הבקשות והציפיות, בצורה ישרה ומכבדת.
זה אומר לפגוש את עצמנו ואת הרגשות שלנו ואת האדם השני כמות שהוא כמות שאנחנו ואולי גם להיזכר שיש סיבה שבחרנו בו ולראות שוב את כל הדברים היפים בו ובעצמנו ולקחת את זה כהזדמנות להתקרב ולצמוח, עוד קצת בכל פעם.
