להקשיב לילדים שלנו
ספטמבר הגיע.
הפיד מלא בתמונות של ילדים עם תיקים חדשים, חלק מחייכים וחלק פחות, ובפוסטים של הורים המוצפים בשמחה, בהתרגשות ובהקלה, וגם בחשש, בדאגה ובמתח.
איך הילד שלי יסתדר בגן החדש, בכיתה החדשה, עם החברים החדשים? מה אם יהיה לו קשה? מה עושים?
אם הילד שלכם חווה קושי, הדרך הכי טובה שאתם יכולים לתמוך בו, בעיני, היא קודם כל פשוט להקשיב לו. בין אם הוא בן חמש, או בן חמש עשרה (או בן ארבעים וחמש).
להקשיב בתשומת לב מלאה, עד הסוף. להקשיב למלים, וגם למה שמתחת למלים - לרגשות, לפחדים, לצרכים שלו.
רק להקשיב, ולקבל שזה מה שהוא חווה כרגע, שזו הדרך שבה הוא מגיב לעולם, ככה הוא בנוי מבפנים. תנו לגיטימציה מלאה למה שהוא מרגיש, בלי לבטל ובלי לתקן. להבדיל מהתנהגות, שיכולה להיות לא לגיטימית, הרגש הוא תמיד לגיטימי.
גם אם קשה לכם להכיל את הקושי שלו, גם אם אתם חושבים שהוא טועה או שזה שטויות, וגם אם יש לכם מיליון פתרונות שיכולים לתפור את הבעיה לדעתכם - בשלב הראשון רק תקשיבו ותהיו איתו.
אם קשה לכם להקשיב - תנשמו תוך כדי, שימו לב איפה הגוף שלכם מכווץ, תרפו, ותמשיכו לנשום. בלי לרחם עליו, ובלי לרחם על עצמכם. רק להקשיב.
אפשר לחבק אותו. להנהן. להגיד - כן, זה באמת עצוב כשחבר לא משחק איתך. אפשר לעזור לו למצוא מלים שמתארות את הרגשות שלו, לפעמים קשה להם להגדיר במלים את מה שהם מרגישים - פחד, כעס, בלבול, בושה, עצב.
בשיחה נפרדת, מאוחר יותר - תהיה לכם הזדמנות לחשוב ביחד על דרכים לפתור את הקושי, אבל לא עכשיו. ויש סיכוי טוב שהילד בעצמו יחשוב על הפתרון, אחרי שתקשיבו לו עד הסוף.
ילד שמקשיבים לו, שמקבלים את הדרך שבה הוא מרגיש, שלא מנסים לשנות אותו - יגדל להיות יותר בטוח בעצמו, יותר חופשי, ידע להתמודד טוב יותר עם אתגרים, וימשיך לשתף אתכם במה שקורה לו.
בהצלחה והקשבה נעימה.
