מ ע ב ר י ם - מגעגוע לחיבור
אמא, התגעגעתי אליך, רציתי לראות שוב את הצורה שלך! אמרה לי אתמול הבת שלי, ילדונת בת ארבע.
מעבר לכך שנמסתי, וכמובן שניסיתי מיד לברר איתה איזו צורה יש לי, חשבתי שכבר מזמן רציתי לכתוב על געגוע. של מבוגרים, לא של ילדים.
שבעצם, כשאני מתגעגעת למישהו, אני לא באמת מתגעגעת לאדם האחר. הגעגוע הוא למי שאני הייתי איתו, לחלקים בי שבאו לידי ביטוי כשהיינו יחד, לכך שהרגשתי יפה, אהובה, בטוחה או חזקה.
החלקים האלה הם שלי. העניין הוא למצוא את הגישה אליהם שוב בתוכי, איתו או בלעדיו.
לפני כמה שבועות היתה לי שיחת אימון עם אישה מקסימה, חזקה ונבונה, נשואה באושר, שסיפרה לי שלאחרונה היא מאד מתגעגעת למישהו מהעבר שלה, שלא פגשה אותו שנים, וזה לא מתאים, ולא לעניין, וזה מבלבל ועצוב… שאלתי אותה, מה התרגשת אז, כשהיית איתו, מי היית? היא שתקה כמה רגעים, ואמרה - הרגשתי בטוחה כשהייתי איתו, בטוחה ואמיצה, והיום אני לא מוצאת את זה בתוך עצמי... ופתאום דמעות חנקו לה את המילים.
זה היה רגע כל כך עוצמתי, לראות שבעצם הגעגוע הוא לחוויה של הביטחון שהיתה חסרה לה, ובמקום לדבר על הבחור ההוא, זו היתה הזדמנות לעשות תהליך משחרר ומעצים, ולהתחבר שוב ליכולת להרגיש בטוחה ואמיצה, בתוך החיים שלה היום.
ובפגישה הבאה היא סיפרה שהיא הולכת לעשות צעד מאד משמעותי בקריירה שלה, צעד שהבשיל במשך תקופה ארוכה, וכעת היה לה את האומץ לעשות אותו. והיא הוסיפה, כדרך אגב, שהיא כבר לא מתגעגעת לבחור, אולי רק קצת, והיא כבר תחליט מה לעשות עם זה, אם בכלל.
אז בפעם הבאה שאתם נתקפים געגועים למישהו שהיה פעם בחיים שלכם, תשאלו את עצמכם - מה זה הדבר הזה בתוכי שאני מתגעגעת אליו, ואיך אני חוזרת לשם, בכוחות עצמי. כי זה לא באמת תלוי בו, זה לגמרי שלי.
ואם עדיין בא לכם להגיד לו שלום - בכיף,
רק תזכרו שהאושר שלכם לא תלוי באף אחד אחר.
(הפוסט נכתב בהסכמתה האדיבה של האישה המקסימה)
